בדרך האינדיאנית המעגל היא הצורה הכי בסיסית והכי ראשונית. היא מבטאת את האיחוד של מעגל החיים, מעגל העונות בטבע ומעגל חייו של האדם.
בטבע המעגל הוא גם במונחי הזמן. הירח המתכדר ונעלם ויוצר את מחזוריות הזמן - לחודש, לשנה לעשור...
מעגל היילוד הולך ומתרחב למעגלים משפחתיים וחברתיים יותר ויותר רחבים ככל שיגדל, ועם הזקנה מעגליו מצטמצמים והולכים. גם הטלת אבן לאגם מים שקטים תיצור מעגלים שגדלים ומתרחבים. ואפילו הנשימה היא מעגלית, שאיפה ונשיפה וחוזר חלילה. להתמלא כדי להתרוקן ולהתמלא שוב ונסגר נפתח מעגל.
בעבר היו כחמש מאות שבטים אינדיאניים, כל שבט חי באזור אחר , עם שפה אחרת, טקסים ואורח חיים אחר. למשל, האינואיטים (אסקימואים) שבאזור אלסקה כיום כה שונים מה'סמינול' שבאזור פלורידה כיום. אך למרות המסורות והמנהגים השונים, לכל השבטים הייתה תפיסת עולם משותפת המבוססת על המעגל. הם חשבו מעגל, הלכו מעגל, ודברו מעגל.
איכויות הליבה של המעגל: חיים, אחדות, שוויון ונצח.
במעגל יש התייחסות לכל השותפים. כולנו חולקים את מעגל החיים הקושר את כולנו: אנשים, עצים, חיות, שמים ואדמה כאחד. זהו מבנה שלם ללא זוויות. אין לו התחלה ולא סוף ויש בתוכו מרכז אחד. כך כל אחד ואחת שווים בחשיבותם וכל אחת ואחד מביאים עמם את המתנה הייחודית שלהם להשלמת הקומפוזיציה המשותפת. זהו כוחו של המעגל ומכאן מרכזיותו.
ככל שאנחנו יותר מפותחים ומודעים כך המעגל שלנו גדל ואין בו אני אלא אנחנו.
כולנו במרחק שווה מהאש שבמרכז. האש היא מקור מתמיד של הזנה וחום יכולה להתיך לאחד, להאיר לטהר ולזכך. ניתן לפתוח את הלב לזוויות שונות שנראות מצידה השני של האש. במעגל יש מקום לכל, אין צורך להגן או להילחם על נקודת המבט שלנו וכל זווית חדשה מעמיקה את ההבנה שלנו את עצמנו.
במזרח- (של המעגל) נמצאים החיים
ההבנה שיש קשת רחבה של נקודות מבט, ונקודות חיים. עלינו לכבד את האמת הנמצאת בכל דבר, מתוך ראיית הדומה והקרבה שבכל דבר זוהי נקודת ראות אוניברסלית, המכבדת כל גזע אמונה תרבות וצורת חיים. לכל יש מקום ברחם הענקית הזו.
בדרום- האחדות
הבנת העקרון שאם יש חוליה אחת שאינה שמחה במעגל, 'תיכף' כולנו נהיה לא שמחים, זהו "חוק שמחת המעגל'. חוק מקודש שמבין את חשיבות החוליה החלשה בניגוד להתקדמות עם החזק והשארת החלש מאחור.
במערב- השוויון
חלומותינו יתממשו רק אם נדע לכבד את השוויון שבכל צורות החיים מתוך הבנה שיש בנו מהכל, האש במרכז ובכל אחד מאיתנו יש ניצוץ. כל הניצוצות שווים בערכם ובכל יש את התגלמותה של הרוח הגדולה. המעגל הוא רחם ענקית המאפשרת לכל אחד את קיומו והיותו. ההתקרבות אל מרכז המעגל מחברת אותנו אל האש. ומחברת אותנו ליצירה ולפעולה.
בצפון- הנצח
הבנת המחזוריות. הכל פועם, ומכל דבר בחיים ניתן ללמוד. גם לדומם לכאורה, יש חיים.
להבין את הנצח פירושו גם לחשוב שכל מה שאנו בוחרים לעשות עלינו לחשוב שבעה דורות קדימה, מה הן ההשלכות ממעשה זה. החיים ממשיכים לנצח גם אם לובשים ופושטים צורה, זוהי חשיבה אקולוגית והיא נובעת משילובם של איכויות אלה בחיים .
האופן שבו אני מתייחסת אל פיסת טבע/אדמה הוא האופן שבו אני מתייחסת לעצמי ולקרובי. זהו מעגל בתוך מעגל, בתוך מעגל, שאין לו התחלה ולא סוף.
Bear HEART
(לב הדב) מורה אינדיאני שלימד וליווה אותי, אחד מאחרוני השמאנים הקלסיים. כתב בפרק הראשון של ספרו "הרוח היא אמי" (הוצאה לאור ותרגום ע"י מרכז טנקה) על החניכה הראשונה שלו, ממנה שאב בהמשך חייו השראה וריפוי:
"כשהייתי בן שלושה ימים לקחה אותי אמי לראש גבעה על יד הבית והציגה אותי לפני יסודות הטבע.
תחילה הציגה אותי לפני ארבע רוחות השמים, אז השיקה את כפות רגלי הקטנות לאימא אדמה.
"אימא אדמה יקרה, יום אחד ילך ילד זה, ישחק וירוץ עליך. בכל אשר ילך אנא היי שם עבורו, תמכי בו והשגיחי עליו". היא הציגה אותי בפני השמש: "סבא שמש זרח על הילד הזה בשנות צמיחתו. אפשר לכל חלק בגופו להיות תקין וחזק באשר יפנה, הקף אותו באנרגיה החמה והאוהבת שלך".
אחרי כן הציגה אותי לפני המים: "מים אין חיים בלעדיכם. מים הם חיים. אני מבקשת שילד זה לא ידע לעולם צמא", היא שמה מעט אפר על מצחי ואמרה: "אש שרפי את המכשולים בדרכו של ילד זה. פני את הדרך עבורו שלא ימעד בנתיב שבו לומדים אהבה וכבוד לכל צורות החיים". באותו לילה הציגה אותי אימא לפני הירח המלא והכוכבים. אלה התבקשו לשמור עלי בעודי גדל.
"גדלתי עם תחושת שייכות. הילדים התוודעו אל יסודות הטבע באופן כזה שכשגדלנו לא הסתכלנו על הטבע מגבוה וגם לא סגדנו לו. הרגשנו חלק ממנו שווים לו. רחשנו כבוד לכל גבעול עשב, לעלה אחד מרבים לכל...."
להבין את רוח המעגל פירושו להבין את האחד, כמו בביטוי האינדיאני "אהו מיטקויאסין"!
כך גם על פני הרצף של מעגלי החיים. בתוכנו יש ניצוץ שישוב להתגלם במלבוש אחר. כלומר, אין מוות במובן של סוף אלא קיימת המשכיות גם אם איננו מבינים אותה. זהו חלק מהמיסתורין הגדול.
מעניין שמתוך ארבע מאות שפות אינדיאניות בקרב השבטים השונים לא הייתה המילה אשפה. הסיבה היא, שכל דבר מוצא את ייעודו בשימוש כלשהו אחר כלומר במעגל החיים הדברים לא נגמרים אלא רק משנים מצבי צבירה. חייו של הבופלו הניצוד לא באמת מסתיימים. אחרי שניזונים מבשרו, ניתן להכין מעורו יריעות לטיפי וגם תוף שיהדהד ריפוי, מהקרניים ספלים לשתייה, מהפרסות דבק וכולי.
אגב, גם כיום, לא נמצא אינדיאני מהזקנים שנעזר בשעון דיגיטלי. הסיבה היא שבשעון דיגיטלי אנו רואים שעה מסוימת שאינה קשורה לרצף הזמנים שלפניה ואחריה, לא רואים את מעגל (היממה) השלם.
כשרואים את המעגל כרצף מרגישים מחוייבות, האחריות המונחת על כתפיו של כל דור היא לשבעה דורות לעתיד. הברואים שזורים זה בזה ותלויים זה בזה, חוסר איזון עכשווי יביא קלקול לעתיד. ההשפעה והאחריות בבחירותי היום הן עבור ילדי נכדי וניני. אנו קשורים זה בזה במעגל החיים כאחד.
מי ייתן ונוכל עוד בימינו לראות את המעגל כדרך חיים. אהו מיטקויאסין.
במאמר הבא נעמיק בנושא של מעגלי נשים וחשיבותם.
נטע אלוני.